<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער י"ד</h1>
<h2>דף לה:</h2>
דין הלוקחים והמוכרים היאך ישלם ביניהם דין המקח והממכר. והם שלשה עכו"ם וישראל והקדש, והדומה להקדש במקצת דרכי הקדש כגון יתומים קטנים. לפי שדין ישראל עם חברו כשהוא נושא ונותן עמו כבר פי' תורתו בשער י"ג, אבל כשהעכו"ם לוקח מישראל אע"פ שנתן דמיו לישראל לא קנה אותו העכו"ם הקרקע הזה באותן דמים כמי שקונה ישראל מישראל בנתינת הכסף אלא לא קנה זה העכו"ם עד שיכתוב לו ישראל זה שטר מכר. וכמו כן אם לקח ישראל מעכו"ם קרקע ונתן לו דמים לא קנה אותו ישראל עד שיכתוב לו העכו"ם שטר מכר כדגר' [ב"ב ל"ה ע"ב] אר"י אמר רב הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, ואע"פ שישראל קונה מחברו בנתינת הכסף בלבד כמו שפי' בשער י"ג [בעכו"ם] אינו קונה אלא בשטר ומשום הכי גרסינן [ב"ק פ' ע"ב, גיטין ח' ע"ב] הקונה בית מן העכו"ם בא"י כותבים עליו אונו ואפילו בשבת ודבר זה יש לנו להאריך בפירושו אלא שאין זה מקומו. אבל הוי יודע דחילוק גדול יש בין ישראל שלוקח שדה מן העכו"ם, לעכו"ם שלוקח שדה מישראל, דאלו ישראל שמכר שדה לעכו"ם ונטל ישראל זה דמיו כל זמן שלא כתב עליו שטר לא יצא השדה (ברשותו) [מרשותו] של ישראל, ואלו עכו"ם שמכר שדה [ל]ישראל ונטל דמיו ואע"פ שלא כתב עליו שטר כבר יצא מרשות העכו"ם לגמרי ואע"פ שלא נכנס ברשותו של ישראל זה, ונמצא אותו קרקע כאלו אין עליו בעלים לא לעכו"ם הוא, שכבר יצא מרשותו בנטילתו הכסף, ולא לישראל הוא שלא נכתב לו שטר הלכך כל ישראל שקדם והחזיק בו על הדרכים הידועים בחזקה קנה אותו ישראל שהחזיק בו, אלא שיש על אותו ישראל המחזיק שיחזיר הדמים לאותו ישראל ששקל בו כספו ועל הדא גרסינן [ב"ב נ"ד ע"ב] אר"י אמר שמואל נכסי העכו"ם הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהם זכה בהם מ"ט עכו"ם מדמטי זוזי לידי אסתלק ליה וישראל לא קני אלא בשטרא והילכך הרי כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן, ותו גרסי' [שם נ"ה ע"א] שלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מעכו"ם ובא ישראל אחר והחזיק בו אין מוציאים אותה מידו וכן ר' אבין ור' אלעא וכל רבותי' שוין בדבר. וענין לחזקה שצריך לעשות אותו ישראל המחזיק שיקנה באותה חזקה הויא כתורת התחלת חזקה שפיר' בנכסי הגר בשער י"ג, ומנלן דצריך שתהיה חזקה זו כחזקה שהיא בנכסי הגר דגרסינן [ב"ב נ"ד ע"ב] ר"ה זבן ארעא מעכו"ם אתא ישראל אחר רפק ביה פורתא אתא לקמיה דרב נחמן אוקמי' לידי' א"ל מאי דעתיך דאמר שמואל נכסי העכו"ם הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן ונעביד לי מר כאידך דשמואל דאמר שמואל לא קנה אלא מקום נכושו בלבד, א"ל אפילו בההיא כשמעתיך סבירא לי' דאמר ר"ה אמר רב כיון שניכש בה נכוש אחד קנה כלה מחלוקת שמואל ורב הונא בנכסי הגר הוא. ויש לנו לחקור ולדקדק ישראל זה שהחזיק בזה הקרקע שאנו דנים שיחזיר הדמים לאותו ישראל ראשון שנתן בו דמיו, מאצל מי היתה קנייתו חשובה אם מן העכו"ם [או מן הישראל] ותהיה אחריותו על ישראל דהא מ"מ דמים הוא נותן בו ושם לוקח יש עליו, הוי יודע דתורת קנייתו על העכו"ם היא ואחריותו על העכו"ם הויא דהא אותו ישראל הראשון מעולם לא קנאו לאותו שדה ולא נכנס בקניינו וכיון שלא נכנס בקניינו מה ימכור מה שלא קנה, ולא עוד אלא דמשעה שיצא מרשות העכו"ם לא נכנס ברשות קונה מעולם אלא ברשות ישראל זה המחזיק הלכך קניינו מן העכו"ם הוא ואחריותו עליו. אבל מטלטלין הוי יודע דעכו"ם שמכר מטלטלים לישראל כיון שמשך אותם ישראל אע"פ שלא שקל דמיהם קנאם במשיכה כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] אמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה, ותדע דהני פרסאי דמשדרי פרדכשי להדדי ולא הדרי בהו ואע"ג דא"ר אשי לעולם משיכה בעכו"ם אינה קונה והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא דנקיטא להו, לית למיחש להא דר' אשי דא"ל רבינא לר"א [שם ע"ב] ת"ש בן נח נהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להשבון ואי אמרת משיכה בעכו"ם אינה קונה אמאי נהרג משום דצעריה לישראל ואמאי לא ניתן להשבון דאינו בתורת השבון אי הכי אימא סיפא בא אחר ונטלה ממנו נהרג עליה בשלמא קמא צעריה לישראל אלא בתרא מאי עבד אלא ש"מ משיכה בעכו"ם קונה ש"מ.
<h2>דף נד:</h2>
דין הלוקחים והמוכרים היאך ישלם ביניהם דין המקח והממכר. והם שלשה עכו"ם וישראל והקדש, והדומה להקדש במקצת דרכי הקדש כגון יתומים קטנים. לפי שדין ישראל עם חברו כשהוא נושא ונותן עמו כבר פי' תורתו בשער י"ג, אבל כשהעכו"ם לוקח מישראל אע"פ שנתן דמיו לישראל לא קנה אותו העכו"ם הקרקע הזה באותן דמים כמי שקונה ישראל מישראל בנתינת הכסף אלא לא קנה זה העכו"ם עד שיכתוב לו ישראל זה שטר מכר. וכמו כן אם לקח ישראל מעכו"ם קרקע ונתן לו דמים לא קנה אותו ישראל עד שיכתוב לו העכו"ם שטר מכר כדגר' [ב"ב ל"ה ע"ב] אר"י אמר רב הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, ואע"פ שישראל קונה מחברו בנתינת הכסף בלבד כמו שפי' בשער י"ג [בעכו"ם] אינו קונה אלא בשטר ומשום הכי גרסינן [ב"ק פ' ע"ב, גיטין ח' ע"ב] הקונה בית מן העכו"ם בא"י כותבים עליו אונו ואפילו בשבת ודבר זה יש לנו להאריך בפירושו אלא שאין זה מקומו. אבל הוי יודע דחילוק גדול יש בין ישראל שלוקח שדה מן העכו"ם, לעכו"ם שלוקח שדה מישראל, דאלו ישראל שמכר שדה לעכו"ם ונטל ישראל זה דמיו כל זמן שלא כתב עליו שטר לא יצא השדה (ברשותו) [מרשותו] של ישראל, ואלו עכו"ם שמכר שדה [ל]ישראל ונטל דמיו ואע"פ שלא כתב עליו שטר כבר יצא מרשות העכו"ם לגמרי ואע"פ שלא נכנס ברשותו של ישראל זה, ונמצא אותו קרקע כאלו אין עליו בעלים לא לעכו"ם הוא, שכבר יצא מרשותו בנטילתו הכסף, ולא לישראל הוא שלא נכתב לו שטר הלכך כל ישראל שקדם והחזיק בו על הדרכים הידועים בחזקה קנה אותו ישראל שהחזיק בו, אלא שיש על אותו ישראל המחזיק שיחזיר הדמים לאותו ישראל ששקל בו כספו ועל הדא גרסינן [ב"ב נ"ד ע"ב] אר"י אמר שמואל נכסי העכו"ם הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהם זכה בהם מ"ט עכו"ם מדמטי זוזי לידי אסתלק ליה וישראל לא קני אלא בשטרא והילכך הרי כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן, ותו גרסי' [שם נ"ה ע"א] שלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מעכו"ם ובא ישראל אחר והחזיק בו אין מוציאים אותה מידו וכן ר' אבין ור' אלעא וכל רבותי' שוין בדבר. וענין לחזקה שצריך לעשות אותו ישראל המחזיק שיקנה באותה חזקה הויא כתורת התחלת חזקה שפיר' בנכסי הגר בשער י"ג, ומנלן דצריך שתהיה חזקה זו כחזקה שהיא בנכסי הגר דגרסינן [ב"ב נ"ד ע"ב] ר"ה זבן ארעא מעכו"ם אתא ישראל אחר רפק ביה פורתא אתא לקמיה דרב נחמן אוקמי' לידי' א"ל מאי דעתיך דאמר שמואל נכסי העכו"ם הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן ונעביד לי מר כאידך דשמואל דאמר שמואל לא קנה אלא מקום נכושו בלבד, א"ל אפילו בההיא כשמעתיך סבירא לי' דאמר ר"ה אמר רב כיון שניכש בה נכוש אחד קנה כלה מחלוקת שמואל ורב הונא בנכסי הגר הוא. ויש לנו לחקור ולדקדק ישראל זה שהחזיק בזה הקרקע שאנו דנים שיחזיר הדמים לאותו ישראל ראשון שנתן בו דמיו, מאצל מי היתה קנייתו חשובה אם מן העכו"ם [או מן הישראל] ותהיה אחריותו על ישראל דהא מ"מ דמים הוא נותן בו ושם לוקח יש עליו, הוי יודע דתורת קנייתו על העכו"ם היא ואחריותו על העכו"ם הויא דהא אותו ישראל הראשון מעולם לא קנאו לאותו שדה ולא נכנס בקניינו וכיון שלא נכנס בקניינו מה ימכור מה שלא קנה, ולא עוד אלא דמשעה שיצא מרשות העכו"ם לא נכנס ברשות קונה מעולם אלא ברשות ישראל זה המחזיק הלכך קניינו מן העכו"ם הוא ואחריותו עליו. אבל מטלטלין הוי יודע דעכו"ם שמכר מטלטלים לישראל כיון שמשך אותם ישראל אע"פ שלא שקל דמיהם קנאם במשיכה כדגר' [ע"ז ע"א ע"א] אמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה, ותדע דהני פרסאי דמשדרי פרדכשי להדדי ולא הדרי בהו ואע"ג דא"ר אשי לעולם משיכה בעכו"ם אינה קונה והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא דנקיטא להו, לית למיחש להא דר' אשי דא"ל רבינא לר"א [שם ע"ב] ת"ש בן נח נהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להשבון ואי אמרת משיכה בעכו"ם אינה קונה אמאי נהרג משום דצעריה לישראל ואמאי לא ניתן להשבון דאינו בתורת השבון אי הכי אימא סיפא בא אחר ונטלה ממנו נהרג עליה בשלמא קמא צעריה לישראל אלא בתרא מאי עבד אלא ש"מ משיכה בעכו"ם קונה ש"מ.
